בתיאור הפרספקטיבי , מרכז ההטלה הוא נקודה מסויימת הנקראת נקודת העין - וממנה אנו מותחים קווים ישרים אל כל הנקודות של החפץ - כאשר הקווים הללו פוגעים במישור
. התמונה שלנו שהוא הגליון - אנו מקבלים על דף הנייר את תיאורו של החפץ כפי שהוא נראה לנו מאותה נקודת עין בה בחרנו לעמוד

: לתיאור הפרספקטיבי יש כמה מאפיינים בולטים   -

. קווים המקבילים זה לזה במציאות ייראו בפרספקטיבה כאילו הם מתכנסים לנקודה אחת . לנקודות כינוס אלה קוראים נקודות מגוז   -
. גופים הזהים בגודלם במציאות נראים שונים בגודלם בפרספקטיבה - ככל שהגוף יותר רחוק הוא נראה קטן יותר    -

. ההיטל הפרספקטיבי קל להבנה כי הוא מראה את החפץ בדיוק כפי שעין של בן אדם רואה אותו ולא צריך לדעת לקרוא שרטוט כדי להבינו   -

. ההיטל הפרספקטיבי הוא מעוות ואי אפשר לקחת ממנו מידות כדי לבנות משהו מדוייק   -

כאשר מרכז ההטלה או העין שלנו נמצאים במרחק אינסופי מהגוף המתואר , קווי ההטלה יהיו מקבילים זה לזה ולא יפגשו לעולם - בניגוד לפרספקטיבה שבה כל קווי ההטלה
. מתכנסים למרכז ההטלה - לעין

: הטלה זו נקראת - ה ט ל ה   מ ק ב י ל ה , והיא מהווה את הבסיס ל
. שיטת ההיטל האיזומטרי   -
. שיטת ההיטלים האורתוגניים   -

. יתרונה הגדול של שיטה זו הוא בכך שהיא מאפשרת לנו לדעת את מידותיו המדוייקות של החפץ מתוך השרטוט  -

שיטה זו מראה את הגוף בשלושה מימדים - אולם חולשתה היא בכך שהאדם רגיל לראות בפרספקטיבה ולכן השרטוט האיזומטרי עלול להיראות לעין לא מקצועית - כמעוות  -
. במקצת

בהיטל האיזומטרי מתארים את שלושת כיווני המרחב של הגוף , ( אורכו , רוחבו , וגובהו ) . כיווני המרחב מסומנים באמצעות שלושה צירים הניצבים זה לזה במציאות   -
.והמופיעים בתיאור הגרפי כשלושה קווים הנפגשים בנקודה אחת עם זויות של 120 מעלות ביניהם

. נקודותיו של הגוף ממוקמות על הדף בהתאם למרחק שלהן מכל אחד מהצירים   -

. קווי הגוף ה מ ק ב י ל י ם ביניהם במציאות יתוארו כ מ ק ב י ל י ם גם בהיטל האיזומטרי  -

. קווי הגוף ה ש ו ו י ם באורכם במציאות יתוארו כ ש ו ו י ם גם בתיאור האיזומטרי   -

היטל זה מאפשר לראות את החפץ ללא העיוות הפרספקטיבי - מידותיו בשרטוט בכל מקום ומקום - הן נכונות , ולכן היטל זה מתאים מאוד לבעלי המקצוע  -
. הנעזרים בו כדי לבנות את החפץ
. יתרון נוסף של ההיטל האיזומטרי הוא שרואים בו את הגוף בשלושה ממדים - וקל להבין אותו   -

החסרון הבולט של צורת הטלה זו הוא העובדה שמידותיו של הגוף בשרטוט מתוארות כפי שהן במציאות - ואילו אנו רגילים לראות בפרספקטיבה המעוותת את   -
. המידות , ולעתים זה מפריע

בשתי השיטות הקודמות תוארו הגופים על גבי מישור תמונה יחיד . בשיטה זו מתואר הגוף על ידי הטלות על כמה מישורי תמונות , וזה מאפשר לנו תאורים טכניים מדוייקים של   -
. הגוף

בשיטה זו הגוף מתואר על כל מישור תמונות בנפרד באמצעות קרני הטלה ניצבות למישור . כל ההיטלים המתקבלים מוצגים יחד כשהם קשורים ביניהם באמצעות טכניקה קבועה  -
. ומוסכמת

. x -מערכת מישורי התמונות הבסיסית של מונז’ מורכבת משני מישורי תמונות הניצבים זה לזה . מישור אופקי , ומישור אנכי . קו החיתוך ביניהם הוא ציר ה  -

. הצופה נמצא תמיד במרחק אינסופי ממישורי התמונות   -

. בזמן ההטלה על המשטח האופקי הוא נמצא במרחק אינסופי מ ע ל י ו , וההיטל המתקבל על מישור התמונות הוא ה י ט ל   ע ל  -

. בזמן ההטלה על המשטח האנכי הצופה נמצא במרחק אינסופי מ ל פ נ י ם , וההיטל המתקבל על מישור התמונות נקרא ה י ט ל   פ נ י ם  -

שיטה זו שהומצאה על ידי מתמטיקאי צרפתי בשם מונז' מאפשרת תיאור מדוייק של החפץ ומידותיו - בכך שאנו מתארים את החפץ ומידותיו על כמה מישורי תמונה שאותם אנו  -
יכולים להעמיד מול החפץ בכל מקום שנוח לנו והיא מאפשרת לפתור בעיות מורכבות במרחב - היא גם מאפשרת לנו להוסיף מישורי תמונה נוספים , להעמידם בכל מיקום הרצוי
. לנו מול החפץ , ולתאר אותו מכל זוית שאנו רוצים

. חסרונה העיקרי של שיטה זו הוא שהיא מובנת רק לאנשי מקצוע ולא קל להבינה . זו שפה שכל איש מקצוע צריך ללמוד לקרוא אותה ולהשתמש בה  -